Ktouboth
Daf 22b
משנה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִי וּמָכַרְתִי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵין מְשַׁלֵּם לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִישָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יוֹתֵר עַל מַה שֶׁהִזִּיק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
Traduction
Celui qui déclare avoir séduit la fille d’un tel, devra payer pour la honte et le dommage causés d’après sa propre assertion, non l’amende (155)On lui en fait remise, à cause de son aveu. De même, celui qui dit avoir volé un animal, l’avoir égorgé et vendu, payera la capital dû selon sa propre assertion, sans avoir à y ajouter de double payement, ou 4 ou 5 fois la valeur comme amende. Celui qui déclare que bon bœuf a tué un tel, ou le bœuf d’un tel, devra payer selon sa propre déclaration; mais s’il déclare que son bœuf a tué l’esclave d’un tel (156)C'est là une amende, non un paiement, il ne payera pas selon son dire. Voici la règle: tout payement au delà du dommage causé (avec amende) n’est pas dû par celui qui s’accuse lui-même.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר פיתיתי את בתו של פלוני. בבבלי מפרש לא מיבעיא האומר אנסתי שהוא נאמן שאין פוגם אותה כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כמו לעז של מפותה אלא אפילו האומר פיתיתי וסד''א דלא מהימנינן ליה להחזיק הלעז קמ''ל דניחא לה לדידה או לאביה להשתכר הממון:
ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור דאמר קרא אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר משלם על פי עצמו דקסבר כופרא ממונא:
עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע:
אינו משלם ע''פ עצמו. דקנס נינהו שאפילו אינו יפה דינר נותן שלשים:
זה הכלל. לאתויי מוציא שם רע והיוצא בשן ועין:
תַּמָּן תַּנִינָן. הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאוֹרָסָה בְבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם. הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁינִי בְחֶנֶק. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִין אֲפִילוּ [קְטַנָּה]. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. נַעַר חָסֵר כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין נַעַר. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נַעֲרָה אַחַת שְׁלֵימָה כָתוּב בַּפָּרָשָׁה. 22b לִימְּדָה עַל כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא גְדוֹלָה. מָתִיב רִבִּי מֵאִיר לָרַבָּנִין. הֲרֵי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע הֲרֵי כָתוּב בּוֹ נַעַר וְהִיא גְדוֹלָה. דְּאֵין הַקְּטַנָּה נִסְקֶלֶת. מַה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זָֽכְרוּת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (158)(Sanhedrin 7, 14): ''Celui qui cohabite avec une jeune fille fiancée n’est coupable (passible de pénalités) que si c’est une jeune fille nubile, vierge, fiancée dans la maison de son père; si 2 hommes ont cohabité avec elle, le 1er seul mourra par la lapidation, et le 2e par la strangulation''. Or, dit R. Yossa au nom de R. Yohanan, ou R. Hiya au nom de R. Eléazar, les restrictions énoncées pour la culpabilité émanent de R. Meir; car, selon les autres sages, même une enfant (non nubile) donne lieu (le cas échéant) à la culpabilité. Quel est le motif de R. Meir? C’est que la façon d’écrire le mot fille (sans H finale), dans le texte biblique en question (Dt 22, 20) et suivants, vise l’exclusion de l’enfant. Comment les autres sages justifient-ils la particularité de ce terme (sans l’appliquer à exclure l’enfant)? -C’est que, dit R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish, ils l’expliquent ainsi: dans le passage de la Bible (du calomniateur), on trouve une fois le mot fille écrit d’une façon complète (avec H finale), pour indiquer que dans tout ce s’agit d’une grande fille, nubile (c’est donc qu’ailleurs, pour la fille violentée ou séduite, l’enfant est comprise dans la règle de la fille nubile). Au contraire, répliqua R. Meir aux autres sages, le mot fille employé dans le au calomniateur, désigne forcément une grande personne, puisqu’une enfant ne saurait être condamnée à la lapidation (159)Du terme défectueux, sans H, employé là, il faut peut-être conclure qu'il n'est toujours applicable qu'à une grande fille (majeure). A quel but les rabbins appliquent-ils alors le mot fille de ce dernier texte? Cette particularité, répond R. Abin, indique que, selon eux, lorsque le mari a eu une relation irrégulière (in vaso indebito) avec sa femme (160)Le mot Naar (sans H) signifie garçon (donc: si hominis modo inivit) Cf ci-après, (4, 4), les mêmes lois subsistent.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק ד' מיתות:
דר''מ היא. דאמר אינו חייב סקילה עד שתהא נערה:
ברם כרבנן אפילו קטנה גרסינן וכן הוא שם:
נער חסר כתיב בפרשה. גבי נערה המאורסה ומשמע דאתא למעוטי גדולה אבל לא קטנה:
מה מקיימין רבנן נער. מנא להו דאפילו קטנה:
נערה אחת שלימה כתיב בפרשה. דמוציא שם רע בקרא דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה:
לימדה על כל הפרשה. של מוציא שם רע אפי' במקום שנאמר נער חסר שהיא גדולה ומדאיצטריך לגלות על נער שבפרשה שהיא גדולה ש''מ דכל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע:
מתיב ר''מ לרבנן הרי המוציא שם רע הרי כתיב בו. נמי בחד קרא נער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה והיא גדולה ע''כ דהא אין הקטנה נסקלת ומאי חזית דאמרת דנערה שלימה הכתוב בפרשה ללמד על האי נער דכאן דוקא גדולה דילמא האי נער חסר ללמדינו בא דבכל מקום נער דוקא גדולה ועוד דאי ללמדינו על מוציא שם רע גופיה למה לי תיפוק ליה דאין הקטנה בת עונשין:
מה עבדין לה רבנן. להאי נער חסר דמוציא שם רע:
תיפתר שבא עליה דרך זכרות. כלומר תפרש האי קרא דלדרשה אחריתא אתא דמוציא שם רע חייב אם בעל אפילו שלא כדרכה והוציא שם רע כדרכה ולהכי כתיב נער לשון זכר לומר דבא עליה דרך זכרות ולעולם כ''מ שנאמר נער אפי' קטנה במשמע:
יַעֲקֹב בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רַב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. בִּסְקִילָה. הַבָּא עַל הַבּוֹגֶרֶת מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֶקְרָא נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. וּקְרָא נַעֲרָה וְלֹא קְטַנָּה. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנָּה לִקְנָס. וּקְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת לִקְנָס. אָמַר רַב. אַף עַל גַּב דִּנְצָחֵיהּ יַעֲקֹב בְּדִינָה הֲלָכָה. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְלָמָּה. שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. לְהָבִיא הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מְאוֹרָסָה בִסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה.
Traduction
Jacob b. Aba demanda devant Rab: quelle est la règle en cas de cohabitation avec une enfant fiancée? La pénalité, répondit Rav, est celle de la lapidation. Et en cas de cohabitation avec une adolescente J’invoque le terme biblique fille, répondit-il, à l'exclusion de l’adolescente (qui n’entraîne pas ladite pénalité). Mais alors, fut-il répliqué, on devrait déduire du même terme fille que pour l’enfant, ladite pénalité n’est pas non plus applicable? De même, répondit-il, que tu reconnais qu’il y a lieu d’appliquer l’amende en cas de viol d’une enfant, par déduction des mots (superflus) ''parce qu’il l’a fait souffrir''; de même, il y a lieu d’étendre à l’adolescente la pénalité de l’amende, déduite de la même expression (non la peine de la lapidation).Rav dit: bien que Jacob ait triomphé de moi en stricte justice (par sa logique), il est de règle qu’en cas de cohabitation avec une enfant (fiancée), l’homme est passible de la lapidation, mais l’enfant sera acquittée. R. Abin au nom de Samuel, sur la demande faite d’où cette règle a été déduite, dit le savoir par déduction de ce verset (ibid. 25): L’homme seul qui a cohabité avec elle mourra; or, on sait bien que la fille (violentée) n’a pas commis le péché mortel, et, pourtant le texte le dit formellement: Il ne sera rien fait à la fille, car elle n’a pas péché, dans le but (sous-entendu) qu’en cas de cohabitation avec une enfant fiancée, l’homme seul est passible de la lapidation, non la fille.
Pnei Moshe non traduit
הבא על הקטנה. מאורסה מהו:
אני אקרא נערה ולא בוגרת. דמיעטיה קרא מסקילה:
ופריך וקרא. נמי נערה ולא קטנה:
ה''ג אמר ליה ולית את מודי לי וכו'. כמו שהגהתי וכן הוא בסנהדרין שם כלומר ואין את מודה לי שהבא על הקטנה בקנס דכתיב תחת אשר עינה לרבות הבא על הקטנה לקנס וכן לסקילה:
וקרא וכו'. כלומר ועליה נמי אני דן מאי חזית לומר דרבתה התורה קטנה לקנס ולא לבוגרת ואימא לבוגרת נמי:
אע''ג דנצחיה יעקב בדינה. אף שזכה אותי בדין אע''פ כן הלכה הבא על הקטנה הוא בסקילה והיא פטורה ממיתה:
ולמה. כן נימא נערה ולא קטנה:
שמע לה מן הדא. מזה המקרא שמענו זה:
וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות. מדכתיב לבדו וא''כ מה ת''ל עוד ולנערה לא תעשה וגומר אלא ללמד יש לך אחרת שאין לה חטא מות אלא הוא בסקילה והיא פטורה ואיזו זו קטנה:
Ktouboth
Daf 23a
משנה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ לְאָבִיהָ וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה. עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב. מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בְּבֵית דִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצמָהּ.
Traduction
Si une jeune fille a été séduite, ou violée (164)''D'ordinaire, le Talmud désigne une '''' femme violée '''' par le mot anoussah; ici, la Mishna emploie le terme biblique tefoussah (Deuter 22, 28), prise, avant la 2e majorité'', tout ce que l’accusé doit payer pour la honte, le dommage, l’amende, et pour la douleur en cas de viol, appartient au père de la fille; et si le tribunal s’est prononcé avant la mort du père, le montant revient à celui-ci. Si le père est mort en ce moment, l’argent appartiendra aux frères de la fille, qui héritent du père. Si le père est mort avant la condamnation de l’accusé, l’argent appartient à la fille.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נערה. והצער בתפוסה. באנוסה ולישנא דקרא נקט ותפשה ושכב עמה ונמי לאביה הוא:
עמדה בדין. דהאב אינו זוכה עד שתעמוד בדין עם הבועל:
מת האב. אח''כ הרי הן של אחין דכבר זכה בהן האב:
הרי הן של עצמה. דכיון דלא עמדה בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואין אדם מוריש זכות בתו לבנו כדיליף בגמרא מקרא:
מתני' מת האב. משעמד' בדין בנערותה בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה:
הרי הן של אחין. דכיון דעמדה בדין זכה בהן האב:
הלכה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה כול'. מָאן תַּנָּא נַעֲרָה. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרַבָּנִין אֲפִילוּ קְטַנָּה.
Traduction
D’après qui est-il exclusivement question d’une jeune fille nubile? D’après R. Meir; car, selon les autres sages, la règle est la même pour une enfant.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא נערה. כלומר דמדייק דלא קתני בתולה אלא לאשמעינן נערה דוקא ולא קטנה ורבי מאיר היא דאמר בפרקין דלעיל קטנה אין לה קנס:
הלכה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָהוּ שֶיְּשַׁלֵּם דְּמֵי הַעֶבֶד מִפִּי עַצְמוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס אוֹ יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. 23a אִין תֵּימַר. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס. [אֵין] מְשַׁלֵּם. אִין תֵּימַר. יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. (אֵינוֹ) מְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִינָן. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. [פָּטוּר]. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁהֵמִית עֶבֶד מוּכֶּה שְׁחִין. אָמַר לוֹ. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת בְּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. חַייָב. וּפָֽתְרָהּ בְּמוּכֶּה שְׁחִין וִיהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כְּמָאן דְּאָמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. כּוּלּוֹ קְנָס. מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהִפִּיל שֶׁן טֵבִי עַבְדּוֹ. אָתָא גַבֵּי דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. טֵבִי עַבְדִּי מָצָאתִי עִילָּה לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְאֵין קְנָסוֹת אֶלָּא בְּבֵית דִּין וּבְעֵדִים. וְיֹאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹמְרִין לוֹ צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי גַמְלִיאֵל בֵּירִבִּי אֲבִינָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דָּמַר. מוּתָּר לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. כָּליגַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְשַׁחְרְרוֹ. דִּי לֹא כֵן הָיוּ לוֹ לְשַׁחְרֵר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Traduction
Sur ce qu’il est dit (3,9), ''il ne payera pas selon son dire'', R. Isaac demanda (161)V J, (Shevouot 5, 7) ( 36c): Est-ce que le meurtrier paye d’après son dire la valeur intrinsèque de l’esclave tué (hormis l’amende en plus)? Mais que demande-t-on là? (s’il y a dispense de l’amende, comment condamner le meurtrier à payer les 30 sicles)? Voici comment la question est posée: les 30 selâ de paiement fixés par la Bible pour la mort de l’esclave forment-ils l’amende (fût-ce la valeur de l’esclave), ou bien nomme-t-on ainsi ce qu’il faut payer au-delà du montant dû? Or, s’il est entendu que tous les 30 sicles prescrits forment l’amende, il ne sera pas tenu de les payer; s’il est tenu, au contraire, de payer au-delà pour l’amende, il faudra la payer? C’est qu’il a été enseigné (162)Ibid: Si l’un dit ''ton bœuf a tué mon esclave'', et l’adversaire s’en défend; le 1er lui défère le serment, et le second accepte en disant Amen, celui-ci est dispensé de tout paiement du dommage (parce qu’on ne doit pas d’amende pour son propre dire; c’est donc que le total des 30 sicles est une amende). Ceci ne prouve rien, dit R. Hagaï devant R. Yossé, car il peut s’agir du cas où le bœuf a tué un esclave frappé de lèpre (de peu de valeur; en ce cas, tous les 30 sicles formeraient l’amende). On peut invoquer ce qui suit, répliqua R. Yossé: ''Si l’un dit ''ton bœuf a tué mon fils'', et l’adversaire s’en défend; le 1er lui défère le serment, et le second l’accepte en disant Amen; celui-ci est pourtant condamnable. Or, s’il y a lieu de justifier le commencement en supposant le cas d’un esclave lépreux, pourquoi ne pas le supposer aussi pour la fin, et dispenser de l’amende le propriétaire du bœuf? On peut expliquer cette fin, répond R. Hagaï devant R. Yossé, en adoptant l’avis de celui qui déduit des mots chacun donnera le montant du rachat de son âme (Ex 30, 12), le devoir de payer l’équivalent de celui qui a frappé (163)V (Baba Qama 4, 6) (il faut donc payer, même en cas de non-valeur de l’être frappé). Toutefois, puisque l’on adopte ce dernier avis, et que, par suite, toute la somme à payer est de l’amende, est-ce qu’en cas d’aveu de l’amende (ce qui, strictement, entraîne la dispense) on dira au débiteur de la payer, par acquit de conscience vers le Ciel? On peut résoudre cette question à l’aide de ceci: Il est arrivé à R. Gamliel de faire tomber la dent de son esclave Tobie, et il alla chez R. Josué, en lui disant avoir trouvé un prétexte pour l’affranchir (il s’en réjouissait). ''Cela ne te sert à rien, lui dit R. Josué (puisque tu en as fait l’aveu); l’amende n’est applicable que par voie juridique, sur attestation du dommage causé''. Or, pourquoi ne pas lui dire de s’acquitter pourtant de l’amende, par acquit de conscience? C’est donc qu’on ne le dit pas. R. Gamliel (amôra) chez R. Abina demanda devant R. Mena: est-ce à dire par ceci que R. Gamliel adopte l’avis de pouvoir affranchir les esclaves? -Non, répondit R. Mena, tout ce récit prouve précisément que c’est interdit; sans quoi R. Gamliel eût affranchi Tobie dès le principe (sans chercher un prétexte).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שישלם דמי עבד מפי עצמו. כלומר דמיבעיא ליה הא דתנן במתני' אינו משלם ע''פ עצמו אם דוקא הקנס שהוא יותר מדמי שויו הוא דאינו משלם אבל דמי שויו של עבד משלם ע''פ עצמו דלאו בכלל קנס הן כדמפרש ואזיל:
מה צריכה ליה. מאי קא מיבעיא ליה הא קנס של עבד שלשים סלע הן ואם הוא פטור מהקנס מאי משלם ומפרש דהכי קמיבעי ליה:
כל שלשים קנס. אם כל השלשים סלע הקצובין בתורה נקראים קנס ואפילו דמי שויו:
או יותר מדמיו קנס. אין נקרא קנס אלא מה שחייבתו התורה לשלם יותר מדמי שויו של העבד:
ה''ג אין תימר כל שלשים קנס אינו משלם אין תימר יותר מדמיו קנס משלם וכן הוא בשבועות. דאם תאמר שאין קרוי קנס אלא היותר על דמיו משלם דמי שויו ע''פ עצמו דאינו נפטר בהודאתו אלא מהקנס:
תמן תנינן. בסוף פ' שבועות הפיקדון:
המית וכו' פטור. כלומר דפשיט ליה הבעיא מדקתני התם פטור וטעמא משום דאינו משלם קנס ע''פ עצמו וכל היכא דכי אודי לא מיחייב כי כפר ליה נמי לאו ממונא כפר ליה והילכך פטור על השבועה אלמא דכל שלשים סלע קנסא הוו דאל''כ אכתי כי הוי מודי מדמיו לא איפטר ואישתכח דממונא כפר ליה:
תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. שלא היה יפה כלום ובהאי ודאי כל השלשים קנס הן:
אמור דבתרה. א''כ אמור הסיפא המית שורך את בני וכו'. לא מצאתי ברייתא זו ואולי באיזה תוספתא היא ונשנית על המתני':
ופתרה במוכה שחין ויהא פטור. ואם רישא במוכה שחין סיפא נמי תוקמי במוכה שחין ואמאי חייב הא אינו שוה כלום:
אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. ובשבועות גריס אמר רבי זעירא קומי ר' מנא ושם גריס על קושית רבי יוסי שהשיב לו לית יכול דתנינן המית בן חורין נותן את שויו:
תיפתר כמ''ד. בפרק שור שנגח ד' וה' דפליגי שם תנאי וכן בבבלי שם חד אמר ונתן פדיון נפשו דכתיב גבי כופר נפשו של מזיק וחד אמר נפשו של ניזק ולמ''ד נפשו של מזיק אע''פ שאינו שוה כלום הוא משלם ולעולם במוכה שחין איירי:
ואין כמ''ד נפשו של מזיק. כלומר דדחי לה הש''ס דא''כ כולו קנס הוא ואמאי קתני בסיפא חייב:
מהו שיאמרו לו צא ידי שמים. על מודה בקנס קאי אע''ג דמדינא פטור אם אומרים לו שישלם כדי לצאת ידי שמים:
נישמעינה. לזה מן הדא:
מעשה וכו' מצאתי עילה לשחררו. שהיה ר''ג שמח בדבר לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו ובבבלי פ' מרובה דף ע''ד גריס סימא את עין טבי עבדו:
ומה בידך. אין בדבריך כלום מפני שהודית מפי עצמך ואין קנסות. להתחייב אלא בב''ד ובעדים:
ויאמרו לו צא ידי שמים. אי ס''ד דצריך לצאת ידי שמים בקנסות מפני מה לא אמרו כן לר''ג אלא ש''מ שאינו צריך:
ר''ג כמ''ד מותר לשחררו. אם ר''ג פליג אהא דאמרינן המשחרר עבדו עובר בעשה וקסבר מותר לשחרר דקס''ד הא דקאמר מצאתי עילה לשחררו משום דקסבר מותר אלא שחביריו לא הניחו לו ולפיכך קאמר מצאתי עילה עכשיו:
כל גרמה אמרה. כל עצמה של זו המעשה שמעינן מינה דקסבר אסור לשחרר דאם לא כן היה לו לשחררו משעה הראשונה קודם שהפיל שינו והרי לא היה מי שמוחה בידו:
סליק פירקא בס''ד
וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה. בָּאֲנוּסָה. וּדְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאוֹנֵס מִן הַצַּעַר.
Traduction
''Et pour la douleur causée en cas de viol''; ceci est contraire à l’avis de R. Simon, d’après lequel celui qui viole est dispensé de payer pour la douleur causée (165)Ci-dessus, (3, 5).
Pnei Moshe non traduit
ודלא כרבי שמעון. דקתני הצער באנוסה:
דר''ש וכו'. בפירקין דלעיל הלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source